אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל שְֹפַת אִמִּי / עדנה שמש אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת אִמִּי בְּלוּלָה בַּגִּ'יבְּרִישׁ הַמָּתוֹק שֶׁל תִּינוֹקוֹת כִּי דַּי הָיָה לִי אָז בַּטּוֹן הָעוֹלֶה מִשְּׂפַת נַפְשָׁהּ, מִנַּהֲמוֹת שְׁתִיקָתָהּ, מִסַּף הַצְּעָקָה. דָּא עָקָא, עָבְרוּ שָׁנִים. מִפְתַּח הַפֶּה שֶׁלִּי כְּבָר טוֹב לְהַרְבֵּה שָׂפוֹת, לְהַרְבֵּה דַּרְכּוֹנִים, לְהַרְבֵּה כִּוּוּנִים וּבָעִבְרִית הַמִּתְגַּמְגֶּמֶת עַל לְשׁוֹנֵךְ אֲנִי מִתְפַּלֶּשֶׁת כְּחָתוּל אֲכוּל פִּשְׁפְּשֵׁי … המשך לקרוא אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל שְֹפַת אִמִּי